מברשת, יריעת בד, קימור של חצר: בכל אחד מהם טמונה התחלה אפשרית. לפני שהפרויקט מתמקד בנושא, תשומת הלב נעה בין דברים שלכאורה אין ביניהם קשר. קצה שחוזר על עצמו או צבע מפתיע נותנים לעין סיבה להתעכב.
הסידור הראשון אינו חייב להסביר את עצמו. כשמניחים שני חומרים זה לצד זה, ההבדלים ביניהם מתחדדים. אחד קולט את האור בבהירות; האחר מפרק אותו לצללים קטנים. רעיון שנשמע מעורפל במילים מקבל משטח שאפשר לבחון.
הגוף מספק אמת מידה נוספת. שרוול מתקפל במרפק, יד מוצאת קצה, וקימור נעשה למשהו שאפשר להישען עליו. המגעים היומיומיים האלה מאפשרים לבחון יחסים עוד לפני שלחפץ המוגמר ניתן שם.
יצירת דוגמה מביאה ידע מסוג אחר. לבד יש משקל. קימור תופס מקום. מה שנראה קל ברישום עשוי להכביד ביד. הפערים הקטנים האלה נותנים לניסיון הבא דבר מועיל להתייחס אליו, גם כשהדוגמה עצמה מונחת בצד.
גם תמונה יכולה לפעול כך. הנושא שלה עשוי להשתייך לעולם אחר, ובכל זאת קפל, פתח או יחס מסוים מרגישים קרובים לשאלה שעל השולחן. כשמשאירים את הקשר פתוח, הוא יכול להוביל למקום פחות צפוי.
אותם חומרים, ממרחק אחר.
בשלב הזה האוסף כבר מתחיל להשתנות. מקור השראה אחד יוצא ממנו. אחר נעשה חשוב מסיבה שאיש לא יכול היה להסביר בתחילת הדרך. העבודה מצאה כיוון שמאפשר לבחור, והפריטים שהונחו בצד נשארים בקרבת מקום, מוכנים לשאלה אחרת.
תגובות