השתקפות מעניקה לדמות שני מיקומים בבת אחת. הגוף עומד במקום אחד, והזכוכית מציעה סידור אחר, מרוכך בידי מה שמאחוריה. הבחירה לאן להביט קובעת איזו גרסה תהיה לתמונה.
עריכה מתחילה בקשב מסוג זה. שתי תמונות יכולות להיות חזקות באותה מידה, ובכל זאת להזדקק לשכנות שונות. אחת זקוקה למרחב סביב המחווה שלה; אחרת מתבהרת לצד פרט. ערכה של תמונה ברצף תלוי בחלקו במה שנראה לפניה.
בפריים הקרוב, היד מעניקה לחומר קנה מידה. העור מתעגל הרחק מהאצבעות ונח על שרוול. מה שנראה כקו מתאר פשוט מקבל כעת משקל, וקל יותר לדמיין את הבחירה בשימוש.
הלבוש הופך את אותה שאלה למוחשית. ז'קט שנישא על הזרוע מתנהג אחרת מז'קט שלובשים. תיק יכול לתפוס מקום שהיד השאירה פתוח. מזיזים מרכיב אחד והאיזון משתנה, אף שהחומרים והצבעים נותרו כשהיו.
שמירה על כל אפשרות מושכת דוחה את בירור היחסים האלה. העין צריכה למצוא דרך בין כמה התחלות מתחרות. הסרת דבר מה יכולה לחשוף קשר שכבר היה שם, אך היה צפוף מכדי להבחין בו.
קל יותר לבחון את ההחלטה ממרחק קטן. עוברים על הרצף פעם אחת בלי לעצור כדי להגן על תמונה אהובה.
שימו לב היכן הקשב מתעכב, היכן הוא נודד והיכן תמונה שקטה מעניקה לבאה אחריה משקל נוסף. אחר כך השאירו מעט מרחב סביב הבחירה. עריכה יכולה להיות מגובשת מספיק לשיתוף ועדיין להישאר פתוחה לקריאה נוספת.
תגובות