יום ראשון מתחיל בקפל בפשתן ובאור המתפשט על הקיר. הכרית שמרה על צורת הראש. שום דבר בחדר עדיין אינו צריך לחזור למקומו.
בבוקר עבודה עוברים על פני הפרטים האלה בדרך למשהו אחר. היום יש זמן להבחין בחמימות העץ לצד המיטה, בקצה הסדין ובאור השקט יותר מתחת לכיסא.
יום אטי יותר אינו חייב להיות ריק. עדיין צריך לחמם מים ומישהו יהיה רעב. ההבדל נמצא במרווחים: כוס יכולה לחכות על משטח בזמן שהשיחה נמשכת, והמשימה הבאה אינה חייבת להגיע לפני שזו מסתיימת.
החדר משתנה בהדרגה סביב האנשים שמשתמשים בו. כרית זזה כדי להקל על הישיבה. שכבה מקופלת נלקחת לחלון. ככל שהבוקר מתקדם, הסידור נעשה פחות מתוכנן ויותר נוח.
ייתכן שבהמשך תהיה ארוחה, ממה שכבר נמצא במטבח. לעת עתה מספיקות ההחלטות הקטנות הראשונות. לפתוח וילון, למצוא את הכוס, להשאיר את הדלת כך שהאוויר יוכל לעבור.
עד אחר הצהריים המיטה תהיה מסודרת, או תישאר בסדר מסוג אחר. פס אור זז מהמקום שבו הייתה הכרית. היום המשיך בלי לבקש מהחדר למהר.
תגובות